מתבגר לא מדבר כשמזמינים אותו לשיחה. הוא מדבר בצד, תוך כדי משהו אחר, בלי קשר עין. מי שמבין את זה מקבל הרבה יותר מידע ממי שמזמן שיחה רצינית בסלון.
זו לא גחמה. קשר עין ישיר בשיחה טעונה מגביר תחושת שיפוט, ובגיל שבו הרגישות החברתית בשיאה, זה מספיק כדי לסגור את השיחה לפני שהתחילה.
מתי הם באמת מדברים
- ברכב. שני אנשים שיושבים זה לצד זה ומסתכלים קדימה. זה כנראה המקום מספר אחת.
- בזמן פעילות משותפת. בישול, כלים, הליכה עם הכלב, משחק.
- מאוחר בלילה. מתבגרים נפתחים דווקא בשעות שההורה הכי עייף. שווה להישאר ער עוד עשרים דקות.
- אחרי שיחה על מישהו אחר. שיחה על חבר או על סדרה נוטה להתגלגל לעצמם.
- בהודעות. לחלק מהמתבגרים קל יותר לכתוב מלדבר, וזו לא ירידה בקשר אלא ערוץ אחר.
שלושה משפטים שסוגרים שיחה מיד
- "בגילך אני..." כל משפט שמתחיל כך נשמע כהשוואה ולא כשיתוף.
- "זה לא נורא". ביטול של רגש, גם כשהכוונה להרגיע. התוצאה היא שהוא לא יביא את הבא.
- "למה לא סיפרת לי קודם?" הופך את הרגע שבו הוא כן סיפר לרגע של ביקורת.
איך שואלים
השאלה "איך היה בבית ספר" מקבלת "בסדר" כמעט תמיד, כי היא רחבה מדי. שאלה ממוקדת מקבלת תשובה ממוקדת.
| במקום | לנסות |
|---|---|
| איך היה היום | מה היה הכי משעמם היום |
| יש לך מבחנים | מה הכי לחוץ לך השבוע |
| איך החברים | מי היה מצחיק היום |
| למה אתה עצוב | נראה לי שהיה יום קשה, אני כאן אם בא לך |
| מה שלומך | אני מרגיש שלא דיברנו כמה ימים, מה חדש |
להקשיב בלי לפתור
זה הכשל ההורי הנפוץ ביותר בגיל הזה. מתבגר מספר על בעיה, ההורה מיד מציע פתרון, והמתבגר נסגר. הסיבה פשוטה: הוא לא בא לפתרון, הוא בא כדי שמישהו יבין. פתרון מהיר משדר שהבעיה קטנה ושהוא לא מתמודד איתה כמו שצריך.
שיחות קשות
יש נושאים שחייבים לעלות, גם אם לא נעים: אלכוהול, סמים, מיניות, בטיחות ברכב, מצוקה נפשית. כמה עקרונות:
- מוקדם ובקטן, לא מאוחר ובגדול. עשר שיחות קצרות לאורך שנים עדיפות על שיחה אחת גדולה בגיל שש עשרה.
- לא בזמן משבר. שיחה על אלכוהול נעשית ביום שלישי רגיל ולא במוצאי שבת שבה משהו קרה.
- עובדות, לא איומים. מתבגרים בודקים מידע. מידע מוגזם מאבד אמינות ומפיל איתו את כל השאר.
- להגדיר רשת ביטחון. משפט אחד שמציל: "אם אתה במקום שאתה לא רוצה להיות בו, תתקשר, אני אאסוף בלי שאלות עכשיו". השיחה תהיה מחר.
- לא להיבהל בקול רם. תגובה קיצונית לגילוי אחד מבטיחה שלא יהיה גילוי שני.
כשהם לא מדברים בכלל
תקופות שקט הן חלק נורמלי מהגיל, במיוחד בין ארבע עשרה לשש עשרה. מה שחשוב הוא לשמור על הערוץ פתוח בלי ללחוץ:
- להישאר נוכח פיזית, גם בלי שיחה. לשבת באותו חדר.
- לשמור על טקסים קטנים: נסיעה משותפת, ארוחה, סדרה משותפת.
- לשלוח הודעה קצרה בלי ציפייה לתשובה.
- לא לפרש שתיקה כדחייה אישית.
מה שכן מצדיק דאגה ופנייה לעזרה: ניתוק חברתי מוחלט, שינוי חד בשינה או באכילה, ירידה תפקודית משמעותית, ביטויים של חוסר תקווה, או סימני פגיעה עצמית.
שאלות ותשובות
איך מדברים עם מתבגר שלא רוצה לדבר?
לא בשיחה שנקבעה מראש. מתבגרים נפתחים תוך כדי פעילות ובלי קשר עין: ברכב, בבישול משותף, בהליכה. גם השעות המאוחרות עובדות טוב, למרות שההורה עייף. חשוב לא לפרש שתיקה כדחייה אישית ולשמור על טקסים קטנים שמחזיקים את הערוץ פתוח.
למה מתבגר נסגר כשמציעים לו פתרון?
כי הוא לרוב לא בא בשביל פתרון אלא בשביל שמישהו יבין. פתרון מהיר משדר שהבעיה קטנה ושהוא לא מתמודד איתה כראוי. שאלה פשוטה פותרת את זה: לשאול אם הוא רוצה שתקשיבו או שתעזרו לפתור. רוב המתבגרים בוחרים בראשון, ורוב ההורים מניחים את השני.
מתי מדברים על אלכוהול וסמים?
מוקדם, בקצרה, ושוב ושוב, ולא בשיחה אחת גדולה בגיל שש עשרה. חשוב לקיים את השיחה ביום רגיל ולא בזמן משבר, ולהיצמד לעובדות ולא לאיומים, כי מתבגרים בודקים מידע ומידע מוגזם מפיל את האמינות של כל השאר. הכלל החשוב ביותר הוא לספק רשת ביטחון: הבטחה שאפשר להתקשר בכל שעה ולקבל איסוף בלי שאלות באותו רגע.
מתי שתיקה של מתבגר מצדיקה דאגה?
תקופות שקט הן חלק נורמלי מהגיל. מה שמצדיק פנייה לעזרה מקצועית הוא שילוב של סימנים: ניתוק חברתי מוחלט, שינוי חד בשינה או באכילה, ירידה תפקודית ניכרת בלימודים ובתחומי עניין, ביטויים של חוסר תקווה או סימני פגיעה עצמית. במקרים אלה לא ממתינים שזה יעבור.
מארגנים אירוע או רשימה משותפת?
במקום טבלה שמסתובבת בווטסאפ ואף אחד לא בטוח מה הגרסה האחרונה שלה, אפשר לפתוח לוח משותף אחד ב־reshix. כל אחד רואה מה כבר נלקח ומה עוד חסר, בזמן אמת, בלי הרשמה.