שיטות מיון: איזו שיטה מתאימה לאיזה בית

שיטת מיון היא בעיקר החלטה על סדר. מי שמתחיל מהמקום הרגיש ביותר, למשל ארגז תמונות או חפצים של קרוב שנפטר, נשבר תוך שעה ולא חוזר לזה חצי שנה.

כל השיטות המוכרות מסכימות על נקודה אחת: להתחיל מקטגוריות שאין בהן עומס רגשי, ולעלות בהדרגה.

השוואת שיטות

שאלות שמכריעות

ההתלבטות היא לב המיון. שש שאלות שמפרקות אותה:

• מתי השתמשתי בזה לאחרונה? מעל שנה, בלי אירוע מיוחד באופק, זו תשובה.
• אם זה היה נשבר עכשיו, הייתי קונה שוב? השאלה החזקה ביותר ברשימה.
• יש לי עוד אחד כזה? כפילויות הן המקום הקל ביותר לחתוך.
• אני שומר את זה בגלל שהוא שימושי או בגלל שהוא עלה כסף? כסף שכבר הוצא לא חוזר בשמירה על החפץ.
• מישהו אחר יכול להשתמש בזה עכשיו? מסגר את ההיפרדות כנתינה ולא כאובדן.
• אם אצטרך את זה, כמה קשה יהיה להשיג שוב? פריט שקל וזול להשיג אינו מצדיק אחסון של שנים.

חפצים עם ערך רגשי

זו הקטגוריה שבה כל השיטות נתקעות, ולכן היא אחרונה. חשוב לומר משהו שלא תמיד נאמר: היפרדות מחפצים שקשורים לאובדן, לפרידה או לתקופה קשה מעוררת לעיתים תגובה גופנית ממשית, לחץ בחזה, בחילה או עייפות פתאומית. זה אינו סימן לחולשה אלא לכך שהגוף מחזיק את הסיפור. מי שמזהה את התגובה הזאת חוזרת על עצמה, ולא רק סביב ארגזים, יכול למצוא רקע מועיל על הקשר בין הגוף לנפש אצל יואב ניומן, מטפל רגשי בגישה גופנית. שלוש גישות שמקלות על המיון עצמו:

1. לצלם ולשחרר. עובד היטב לציורי ילדים, לבגדי תינוק ולמזכרות נסיעות. התיעוד נשאר, הנפח לא.
2. לבחור נציג. במקום שלושים ציורים, לבחור שלושה ולמסגר אותם. הבחירה עצמה נותנת ערך.
3. קופסת מזכרות אחת, מוגבלת. קופסה אחת לכל בן משפחה. כשהיא מלאה, כל פריט חדש דורש הוצאה של אחר.

איך עושים את זה בפועל

• לעבוד בפרקי זמן קצרים. חמש עשרה עד ארבעים וחמש דקות. מיון של ארבע שעות מסתיים בהחלטות גרועות מעייפות.
• להוציא מהבית באותו יום. שקית תרומה שנשארת במסדרון שבועיים חוזרת לארון.
• לא לקנות אחסון לפני שסיימתם למיין. קופסאות שנקנו מראש מייצרות מקום לדברים שהיו אמורים לצאת.
• לא למיין את החפצים של אחרים. מיון של בן זוג או של ילד בלי אישורו הוא מתכון לקונפליקט, ולרוב גם לא מחזיק.
• להתחיל ממשטח אחד. שיש, שולחן או מגירה. ניצחון קטן וגלוי נותן דלק להמשך.

שאלות ותשובות